מי היה מאמין שהשכנה שלי מלמעלה היא אמנית סידור פרחים יפני (איקבנה) ברמה בינלאומית??
הכל התחיל בהודעה תמימה שנשלחה בווטסאפ של הבניין ״שכנה שמכינה זרים לראש השנה, משלוח עד הבית״ זה המשיך בחיבור מצוין של הילדים בגינה. היכרות שהולכת ומעמיקה.
בפעם הבאה שנשלחה הודעה כזאת כבר הזמנתי זר (זה היה יום ההולדת של זוהר, ואז זוהר הזמין לי זר (סתם כי התחשק לו).
הזרים היו יפים, מעניינים ולא שגרתיים בכלל.
נראה היה שכל פרח ופרח נשזר בצורה מדוייקת ועם תשומת לב.
במקום ערימות של פרחים (כמו בזרים שאני רגילה אליהם) כאן כל פרח קיבל מקום מיוחד כך שהוא יבלוט ואפשר יהיה להעריך את היופי הייחודי שלו.
שילובי הפרחים והצבעים היו יפים במיוחד אבל נראו כמו משהו שונה מכל מה שאני מכירה. היה ברור לי שאני חייבת לחקור את העניין.
אז אחרי בירור קטן התברר לי שהשכנה שלי, מאיו זדוף, שעלתה לארץ מיפן לפני כ-9 שנים,
היא למעשה מומחית לאמנות סידור הפרחים היפנית שנקראת – איקבנה,
אותה היא לומדת כבר 16 שנה ועד היום היא טסה ליפן פעם בשנה בשביל להמשיך ללמוד ולהיבחן לדרגות הבאות.
בארץ היא מעבירה סדנאות שזירת פרחים יפנית וסידורי פרחים לאירועים.
יותר מזה, גיליתי שהיא זו ששזרה את הפרחים עבור שגרירות יפן לכבוד חגיגות יום ההולדת של קיסר יפן. כן כן, הפרחים שלי לשבת נשזרים על ידי אותה אמנית שעושה את השזירה לשגרירים וקיסרים. Just saying.
חג הפסח סיפק לי הזדמנות מצויינת להזמין את מאיו אלינו הביתה, בשביל להראות לי איך לעצב את השולחן בשיטת האיקבנה.
אני כבר אגיד שהתוצאה הייתה מעלפת הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין ושעד עכשיו אנחנו לא יושבים לאכול בשולחן בשביל לא להרוס את הסידור המהמם הזה… אבל רגע לפני זה, בואי נבין מה זה בעצם איקבנה.
איקבנה (סידור פרחים יפני) זו אמנות שמשתמשת בפרחים, בענפים ובעלים בהתאם לעונה.
שוזרים אותם בתוך כלי מיוחד, שהוא חלק קריטי לא פחות מהשזירה ומהפרחים, הענפים והעלים.
בעזרת הכלים האלו אנחנו מנסים להביע ולהדגיש את היופי והכבוד לחיים, מעין "החייאה" של הצורה המקורית של הפרח.
מאיו הסבירה לי שאיקבנה זו בעצם מדיטציה דרך הפרחים. כמו שעושים מדיטציה ביוגה או בטקס תה.
באיקבנה מסתכלים על הפרחים אחד אחד, מרגישים דרכם את הטבע ואת היחסים ביניהם.
השיטה דוגלת במינימליזם ומצריכה ממך לבחור מה את לוקחת ועל מה את מוותרת.
אם ניקח 100 טוליפים לא נוכל לראות היופי שלהם. אם נבחר רק 3 נוכל לראות הרבה יותר בבירור איך הם שמחים ויפים. המטרה היא לא לחפש איזה פרח יחזיק הכי הרבה זמן או מה הכי יפה אלא מה הכי מעניין ומיוחד. עוד עיקרון חשוב באיקבנה הוא להתייחס לעונה ולמחזוריות של הטבע. לכן משתמשים גם בדברים שנמצאים בסביבה הקרובה שלך כמו ניצנים, ענפים יבשים, עלים אכולים ואפילו אבנים. הכל חלק מהשזירה.
נחזור לסידור השולחן. לפי האיקבנה, את הסידור עושים במקום בו הוא אמור לעמוד. כלומר לא מכינים אותו מראש, מביאים את כל הכלים והחומרים אל השולחן ואז מתחילים לעבוד.
ריכזנו בהתחלה הרבה מאוד כלים, פרחים, בדים ואביזרים. את רובם מאיו הביאה ואני הוספתי עוד קצת ממה שהיה אצלנו. פרסנו את הכל על השולחן. הבאתי את הצלחות והסכום לשולחן ואז התחלנו להוריד את כל מה שלא משתלב עם כלי האוכל שלנו.
נשארנו עם בד ורוד מהקימונו של מאיו וקערות קטנות וחומות שהיו לי במטבח. בשביל להעמיד את הפרחים בקערות אפשר להשתמש בבסיס קוצני שנקרא קנזאן או בספוג ירוק לסידור פרחים. מאיו השתמשה באחד מהם לכל קערה כדי להדגים את שתי האופציות ואז התחילה לעשות את הקסם שלה ולהעמיד עליהם את הפרחים והענפים.
בהתחלה מאיו העמידה ענף גדול של פיטנגו עם עלים יבשים על הקנזאן.
הוא היה כל כך כבד שכדי לייצב אותו הוספנו לקערה קצת אבנים כי הוא נפל כל פעם.
מסביב מאיו שזרה מגוון פרחים שחלקם היא קנתה וחלקם פשוט מצאה בגינה.
הניגוד שבין הפרחים לענפים והעלים היבשים יוצר סידור מרהיב ביופיו וייחודי.
הוא משדר חגיגיות ועם זאת מחובר לסביבה בה אנו נמצאים.
אני לא יודעת להסביר איך מאיו ידעה לאן כל פרח וענף צריכים ללכת אבל התוצאה הסופית הייתה פשוט מהממת. כאן למטה את יכולה לראות את התמונות.
לפרטים נוספים על מאיו ואיקבנה לחצי כאן
