שבע בערב, הטלפון מצלצל, מהצד השני אני שומעת:
"שירי! את חייבת לבוא להציל אותי! הפזרת משתוללת אצלי בבית!!!"
אז בלי לחשוב פעמיים לקחתי את התיק, הכובע והמטריה (בכל זאת שירי פופינס..) ויצאתי לדרך!
בתשע בערב הגעתי לבית בו מתגוררים אמא אבא ושתי בנות.
האמא קיבלה את פני ואמרה "איזה מזל שבאת!"
עברנו לכאן לפני כמה חודשים ומאז לא היה לי זמן להתעסק עם הבית, אני אמא עובדת במשרה מלאה עם שתי בנות ופשוט אני לא מוצאת את הזמן לזה.
בינתיים אנחנו לא מזמינים אורחים הביתה מרוב בלאגן והכי כואב לי שהבנות משלמות את המחיר, אין להן איפה לשחק ועד שאטפל בזה הן חיות בבלאגן.
מיד הרגעתי אותה והסברתי לה שהבלאגן הוא אף פעם לא הבעיה!
ברגע שנמצא מקום לכל דבר גם לבלאגן יהיה מקום והפזרת תעלם מהבית.
מבלי להתמהמה יותר מדי הפשלנו שרוולים וניגשנו למוקד הפזרת החמור ביותר שהיה בבית.
חדר המשחקים שאמור להיות גם חדר עבודה.
כמו שאפשר לראות בתמונות בפועל החדר לא תפקד כחדר משחקים ולא כחדר עבודה
"המשחקים של הבנות מפוזרים בכל החדר" סיפרה לי האמא.
הסתכלתי מסביב וראיתי שהמשחקים המפוזרים הם בכלל לא הבעיה.
הגורם האמיתי לפזרת בכל חדר הוא אף פעם לא מה שנדמה לנו. במקרה הזה הבעיה הופיעה בצורת קופסאות סגורות מעל הארונות.
בהרבה מקרים כדוגמת זה הפזרת נוצרת כתוצאה מחוסר הרצון שלנו להתמודד עם דברים. אני תמיד אומרת שחפצים שאין להם מקום הם רגשות שמפוזרים לנו בבית שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם. במקרה כזה אותם חפצים משתלטים על המרחב ואנחנו מקבלות תחושה שאין מקום לשום דבר לא לחפצים ולא לנו.
לקחנו כמה נשימות עמוקות וצללנו לתוך הקופסאות הסגורות.
"לא נגענו בקופסאות האלה כבר שנים, הם פשוט עוברות איתנו מדירה לדירה."
בתוך הקופסאות היו המון זכרונות, מהתיכון, מהאוניברסיטה, מהעסק הקודם, ספרים, קלסרים, מחברות ומלא ניירת. לפעמים נדמה לנו שאם נקח את כל הדברים שאנחנו לא רוצות להתמודד איתם ונשים אותם בקופסא הבעיה תעלם מעצמה. אך ההפך הוא הנכון כך בדיוק נוצרת פזרת. הוצאנו את תכולת הקופסאות והתחלנו למיין חלק לפח, חלק לתרומה, חלק לשמור.
ברגע שסיימנו את זה קרה סוג של קסם. פתאום יכולנו לראות כמה מקום פנוי לאחסון יש בחדר. הייתה שם כוורת עצומה שרק חיכתה שיתיחסו אליה. שמנו את הספרים בביתם החדש במדף העליון של הכוורת. אחרי שטיפלנו בחפצים של המבוגרים התפננו לראות שגם החפצים של הקטנות נמצאים בקופסאות מחוץ לכוורת ודווקא הסלים שבכוורת היו ריקים. כשכל החפצים מצאו את מקומם בכוורת, וחלק מהם בארון פתאום היה חדר…
וככה באמצע הלילה, בלי לקנות פתרונות אחסון או להחליף את הריהוט שתי בנות זכו בחדר משחקים. שני הורים זכו בחדר עבודה, ואמא אחת זכתה בקצת שלווה ובידיעה שהיא יצרה מקום למשפחה שלה.
רוצה גם לרפא את הפזרת?
