אין לי עדיין את היכולת לכתוב בפירוט על החוויות שעברנו בחודשים האחרונים עם אוצ׳ו.
אין לי את המשאבים והיכולת להסתכל מבחוץ בלי להשאב רגשית.
אז הפוסט הזה לא יתייחס ישירות לחולי או למוות של החתול המתוק והיפה שלנו.
הוא יתייחס לבית שלנו, לחפצים שלנו והאופן שבו הם עוזרים לי להתמודד עם חוסר היכולת שלי לעכל את השינוי הפתאומי.
באיזשהו שלב אוצ׳ו נעשה מאוד בררן עם האוכל שלו.
הוא הפסיק לאכול אוכל יבש ועבר לאכול רק אוכל רטוב.
הייתה תקופה שבו היינו צריכים לשבת ולהאכיל אותו עם כפית ואז נכנסנו לתקופה שבה היינו פותחים עוד קופסא ועוד קופסא והוא לא הסכים לאכול עד שפתאום פתחנו איזה קופסא של אוכל שהוא כן הסכים לאכול.
כל נושא האוכל שלו תפס מקום מאוד מרכזי בשגרה שלנו ובבית.
בשלב הזה העמדתי ליד המטבח את עגלות bekvam שלנו ויצרתי עמדה שהמטרה העיקרית שלה הייתה שהאוכל שלו יהיה נגיש וקרוב.
היו שם קערות, כפיות, חטיפים, קופסאות שימורים, באיזשהו שלב הצטרפו גם תרופות, שמנים אתריים ועוד כל מיני דברים שחשבנו שיכולים לעזור לו.
אני אומר בקצרה שעד הרגע האחרון, ממש כמה שעות לפני שהוא נפטר לא היה לנו ברור מה יש לו.
לפני שבוע העמדה הזו נעשתה מיותרת. היא איבדה את הפונקציה שלה ובמקביל אני לא מסוגלת עדיין פשוט לקום ולפרק אותה.
אני לא מצליחה להחליט אם אני אחזיר את הכפיות והקערות לארון שנשתמש בהן מתישהו או שאני אזרוק אותן? ומה עם השמנים האתריים? השמן סלמון והשמן cbd? פשוט ככה להעיף? אולי אני אתרום?
אני עוד לא יכולה…
אז נכון שמספרים לנו שבלאגן זה לא טוב. אבל לפעמים בלאגן זה ממש הכרחי.
החפצים שלנו מצטברים שם בעמדה כאילו באים לעזור לי לכסות ולהעלים את הכלים עם הכפות, התרופות והשמנים.
ממש כמו פלסטר שמגן על הפצע הפתוח שנפער במרכז הבית שלנו עד שאני אהיה מסוגלת להתמודד איתו.
אחת הלקוחות המרגשות שלי כתבה לי אחרי הפוסט הקודם משפט שמאוד נגע בי.
היא כתבה לי ״ממש תתני לעצמך חום וחמלה בימים האלה״ ואני רוצה להציף את זה כאן כי זה ממש לא מובן מאליו שנהיה בחום וחמלה כלפי עצמנו גם באופן כללי וגם באופן ספציפי כשזה נוגע לבית.
אז הנה יש לנו בלאגן באמצע הבית והידיעה שהוא לא נוצר סתם אלא שהוא בא לעזור לי קצת לעמעם את הכאב מאפשר לי לאהוב אותו ולהעריך אותו ולא לשפוט את עצמי כאילו שאני לא בסדר.
בהרבה מקרים הבלאגן והפזרת לא נוצרים סתם.
יש משמעות לכל חפץ חפץ שאין לו מקום או כזה שלא נמצא במקום והדרך להתמודד איתם היא לא מתוך כעס או אשמה אלא מתוך חום אהבה וחמלה.
לאיזה מהבלאגנים שלך את יכולה לגלות קצת הבנה?