ב-1 ליולי, שישי בלילה שמנו לב שמשהו מאוד לא בסדר, פלוציק היה מאוד אפאטי ונכנס מתחת למיטה מה שהפך להיות הסימן שלו למצב מצוקה. לקחנו אותו למרפאה שפתוחה 24/7 לידינו, שם עשו לו בדיקת דם ואמרו שיש לו דלקת ונתנו לו עירוי ואנטיביוטיקה. היה מאושפז שם לילה. כשהגענו לבקר למחרת הוא אכל ואמרו שאפשר לחזור הביתה. נתנו לנו אנטיביוטיקה להמשך טיפול בבית. אחרי כמה ימים התחילה לנשור לו הפרווה בצוואר.
בשלב הזה פנינו לווטרינר שמגיע עד הבית מהאזור, הוא בא לבדוק אמר שיש לו אלרגיה ולמרות שאמרנו שהוא לא מתגרד, הוא נתן לו סטרואידים ואנטיביוטיקה וטיפול לפרעושים. הוא השאיר לנו אנטיביוטיקה לתת לו וכשאמרנו לא שאנחנו לא מצליחים לתת לו, הוא אמר טוב אז רק תמרחו משחה אנטיביוטית. הוא טען שצריך לשלול למה הוא אלרגי. אז המליץ להחליף לו אוכל ל-ZD, אוכל לחתולים אלרגיים. הוא לא הסכים לאכול את ה-ZD. הייתה ירידה בכמות האוכל. הפך להיות בררן לגבי מה שהוא אוכל. התופעה הזו רק הלכה והחמירה.
כל הסיבוב הזה רק גרם לו להפסיק לאכול. פתאום הוא התחיל לשלשל ושוב נכנס מתחת למיטה. למחרת היינו במרפאה בחריש הוא קיבל עירוי עשו לו בדיקות דם, ובדיקת דם מיוחדת ללבלב ורנטגן כדי למצוא את מקור הבעיה, היה וטרינר אחד שאמר שהוא חושד שיש לו סרטן ושאנחנו חייבים לנסוע לבית חולים לעשות אולטרסאונד. הוטרינר נתן לו זריקה של סרנייה ושלחו אותנו הביתה לסוף השבוע. קבענו אולטראסאונד ליום ראשון. במהלך הסופ"ש לפני הבדיקה חזר לו התאבון, אכל אפילו 3 קופסאות של אוכל רטוב ביום. בראשון בבוקר כשהיינו צריכים לצאת לבדיקה הוא היה מורעב וממש ביקש אוכל ולא יכולנו לתת לו (כי אסור לאכול לפני אולטראסאונד). הוא התנגד בכל תוקף להכנס לכלוב. למרות זאת, הכנסנו אותו לכלוב נסענו לבית חולים, שנחשב מהטובים בארץ שם עשו לו טשטוש. הרדיולוג יצא אחרי הבדיקה ואמר שאין סרטן, הוא לא רואה שום דבר חריג ושבהמשך בירור אנחנו צריכים לעשות אקו לב.
לקח לו המון זמן להתאושש מהאולטרסאונד. (טוב בואי נודה בזה לא בטוח שהוא הצליח להתאושש מזה) בשלב הזה כשהרפואה הקונבנציונלית לא מצאה את הבעיה החלטנו להתייעץ עם בהביוריסטית חתולים בשביל לבדוק אם יש בעיה התנהגותית, אולי הוא בדיכאון בגלל החתולה שבחצר… בהמלצתה היינו מאכילים אותו בכפית, שמנו לו עוד קערה של אוכל ומים בחדר אחר כדי ששולה לא תגיע לאוכל שלו. הגענו למצב שאנחנו פותחים קופסא אחרי קופסא אחרי קופסא של אוכל רטוב והוא לא היה מסכים לאכול ואז פתאום פתחנו משהו שהתאים לו באותו הרגע ואז הוא היה אוכל והקופסאות הפתוחות לא היו רלוונטיות יותר. כלומר היה לו תאבון אבל משהו הפריע לו לאכול. הוא היה חוזר קצת לאכול ואז מקיא אחרי כמה יומים ולא אוכל במשך יום. שולה מאז נעלמה ויצאה מהתמונה. היה נראה שהוא קצת יותר נינוח.
אחרי שבועיים שלושה, הייתה שוב פעם הדרדרות והוא לא הסכים לאכול אז הלכנו שוב למרפאה בחריש הם נתנו לו עירוי תת עורי, עשו תילוע וזריקה של סרניה לעזור לבחילות והמליצו על אקו לב אצלם במרפאה, בגלל שיש רק שני מומחים בכל הארץ שאין להשיג אליהם תור הם הציעו שיזמינו רופאה אליהם למרפאה ליום חמישי 15.9. את השבוע עד האקו לב בקושי שרדנו. הזמנתי נטורופטית חתולים שאמרה שהעובדה שהוא לא מסכים לאכול מעידה על מזונות שבעבר עשו לא בחילה ולכן הוא לא מוכן לאכול מהם יותר. היא נתנה לו שמנים להרחה ולשתייה לטיפול תומך. הוא הגיב אליהם כשהיא הייתה איתו, אבל זה לא ממש עשה הבדל אחרי שהיא הלכה בבדיקה של האקו לב, הרופאה המומחית אמרה שיש כשל לבבי, ושהוא מלא נוזלים. אמרה שזה מצב של חיים ומוות וחייבים לעשות לו ניקוז. עשו לו ניקוז. שלחו אותנו הביתה עם חתול שמסרב לאכול ולשתות והנחיות לתת לו חומרים משתנים. איך זה הגיוני?
הוא לא התאושש בבית. לא הסכים לאכול או לשתות. התלבטנו אם לסוע כבר לבית החולים או לא, אחר שהתחננו שיאכל הוא הסכים לתת איזה לק לכפית אז החלטנו לחכות למחר ולראות מה יהיה המצב. בלילה לא ישנו טוב, הוא עבר בין המיטות שלנו להפרד כשקמנו ראינו שהוא לא אכל החלטנו שחייבים לסוע שוב לבית החולים המהולל שלא אנקוב בשמו. כשקיבלו אותו אמרו שיש לו קריאטנין גבוה בבדיקות מהמרפאה ושזה מצביע על בעיה בכליות. אמרו שאנחנו בבעיה כי בגלל הלב צריך לתת משתנים אבל בגלל הכליות אי אפשר כי זה מייבש אותו. הוא היה מאוד מיובש. הכנסנו אותו לאשפוז הם אמרו שיתנו לו עירוי מאוד בעדינות ויזינו אותו בצינורית דרך האף. נפרדנו ממנו בדמעות, קיווינו שאולי סוף סוף נבין מה הבעיה והוא יוכל לקבל טיפול מתאים. אחרי הצהריים כשצלצלתי לשאול לשלומו האחות אמרה שהגיעו מקרים דחופים, הוא לא מקרה דחוף וכשהרופאה תתפנה היא תצלצל לעדכן.
בערב כשצלצלה הרופאה היא אמרה שהוא לא מגיב, לא אוכל, שוקל חצי קילו וברגישות שיא אמרה שכדאי להתחיל לחשוב על המתת חסד. לא הפסקנו לבכות כל הלילה. למחרת בבוקר כשהתקשרנו אמרו לנו שחיברו אותו לחמצן בלילה כי הוא התקשה לנשום ושבבדיקה של הנוזלים החופשיים בגוף גילו שיכול להיות שמדובר בתאים סרטניים. הם כיוונו אותנו באופן אקטיבי להרדמה כדי לחסוך לנו את התקציבים.
כל "מומחה" אומר שהוא לא סומך על השני. הוטרינר עד הבית אמר שהמרפאה בפרדס חנה לא מקצועיים, בית החולים לא סומך על הדעה של מי שעשתה אקו לב בחריש, אז בשורה התחתונה הוצאנו קרוב ל-10,000 ₪ במשך חודשיים רק בשביל לראות את החתול שלנו גוסס ואנחנו אפילו לא יודעים ממה זה. בבוקר שבו עמדנו בפני ההחלטה האם להמית אותו או לא, שלחה לי הודעה אישה מופלאה שהכרתי לפני כמה שנים, כשהיא רצתה ללמוד ממני לארגן את הבית שלה, אישה מופלאה שיש לה המון חתולים היא בטח תדע מה לעשות. זה היה סימן! היא באמת ידעה! היא אמרה לי "שירי, להמית תמיד אפשר, יש וטרינרית אחת שנלחמת על החיים של כל בעלי החיים שמגיעים אליה, את מוכנה לסוע לתל אביב?" ברור שאני מוכנה, מה השאלה? אבל הם אומרים שהוא שוקל חצי קילו וצריך להיות מחובר לחמצן איך בדיוק אני מגיעה איתו לתל אביב עכשיו??
את התמונה המושלמת של פלוציק צילמה אתילי הולנדר אצלנו בבית בצילומי הניובורן של אלה.
