לפני כמה ימים לקוחה שאלה אותי: "שירי, איך מתמודדים עם המשטחים? כל משטח בבית שלי תמיד מלא. אני מסדרת, ואחרי יום אחד – שוב אותו דבר. אני לא יודעת מה עוד לעשות."
אני מכירה את התחושה הזו. את מסתכלת על השולחן בפינת אוכל? מלא בספרים, דואר, חבילות ועוד. הכסאות? מלאים במעילים ותיקים. הספסל היפה למרגלות המיטה? ערימות על ערימות של בגדים והשולחן בסלון? בואי לא נכנס לזה.
כל משטח בבית הופך למגנט של חפצים
כן, גם ספסל וכיסא זה משטח – כל מקום שמזמין להניח עליו דברים. זה כל כך נוח ומנחם להניח חפצים לרגע עד שזה הופך למעמסה שאין לנו כוח להתמודד איתה.
יש סרטונים כאלה באינסטגרם שאומרים don't put it down put it away ובתרגום חופשי "אל תניחי את זה תחזירי למקום". זאת מנטרה נחמדה אבל היא לא לוקחחת בחשבון כמה דברים:
1. שאנחנו אוהבות להניח דברים בתחנות ביניים ולא להחזיק הכל כל הזמן.
2. שיש דברים שאין להם מקום.
3. שיש חפצים שיש להם מקום והוא לא נוח! אז בייסיקלי זה כאילו אין להם מקום.
4. שהמשטחים פשוט כל כך מזמינים!!!
למה אנחנו מניחות?
כי יש לנו צורך לחלוק במעמסה. שמישהו יעזור לנו לסחוב, לשאת בנטל, שלא נרגיש שאנחנו מחזיקות הכל לבד. והמשטח הריק? הוא נראה כמו העזרה המושלמת. "היי, אני פה בשבילך, את מוזמנת להניח. תני לי לעזור לך."
אבל אז אנחנו מגלות שזאת אליה וקוץ בה. כי המשטח לא באמת עוזר – הוא רק יוצר ערימות. וההתמודדות עם הערימות האלה מכבידה עוד יותר. במקום להקל, זה מוסיף עומס.
עקרון פרצה קוראת לגנב
בשיטה שלי יש עקרון שנקרא "פרצה קוראת לגנב".
העקרון הזה אומר משהו פשוט: משטח פנוי מזמין חפצים.
זה לא חולשה שלך. זה לא שאת מבולגנת, פשוט ככה זה עובד – משטח ריק הוא הזמנה להניח עליו דברים. אז במקום להילחם עם עצמך ולנסות ללכת נגד הטבע שלך – סגרי את הפרצה.
איך סוגרים את הפרצה?
1. צרי לכל דבר מקום
אם החפצים על המשטח חוזרים שוב ושוב – סימן שאין להם מקום נוח ונגיש. אז תני לכל דבר בית – על המשטח, בתלייה, או באחסון סגור. המקום צריך להיות נוח ונגיש – במקום שבו את באמת משתמשת בו.
- המפתחות? שימי מתלה ליד הדלת
- הדואר? תלי לך תיבה או סלסלה קטנה
- המעילים שנערמים על הכסאות בפינת אוכל? תלי וו על הקיר, מאחורי הדלת, או בארון הכניסה
- התיקים? ערימות בגדי הביניים? הבנת את הקונספט..
2. שימי על המשטח ממלאי מקום
עכשיו שלכל החפצים הנערמים יש מקום, כדי לוודא שהמשטח לא מתמלא מחדש נרצה לשים על המשטח דברים יפים או שימושיים שימנעו מחפצים נוספים להצטבר:
- על השיש במטבח? מכשירי חשמל שאת משתמשת בהם (קומקום, מיקסר)
- על שולחן הסלון? ספרים, מגש עם נרות ופרחים
- על השידה בכניסה? אגרטל, מנורה או קערה עם פירות
איך שתי הדרכים עובדות ביחד
המטרה שלנו היא לשחרר את המשטח – כל משטח. שהוא יהיה זמין לשימוש אמיתי – לאכול עליו, לעבוד עליו, לשבת עליו, לחיות עליו. הדרך הראשונה נותנת לכל חפץ בית. הדרך השנייה מונעת מהמשטח להתמלא מחדש. אם המשטח מלא בדברים יפים – פשוט אין מקום להניח שם חפצים אקראיים. הפרצה סגורה, והבעיה נפתרת לפני שהיא מתחילה.
אחרי שסגרנו את הפרצה רק צריך לתחזק
אחרי שכל דבר קיבל בית שמתאים לו יהיה לנו הרבה יותר קל לא להניח וישר להחזיר למקום עכשיו ושמנו פלייס הולדרים יפים – הערימות שיצטבו יהיו יותר קטנות ומה שנותר לנו לעשות זה להקדיש כמה דקות אחת לכמה זמן.שנוח לנו זה יכול להיות כל יום ויכול גם להיות פעם בשלושה ימים. מה שמתאים לך.
עברי על המשטחים, תפסי את מה שלא שייך, והחזירי למקום. זה לא ניקיון עמוק, זה לא פרויקט – זה רק לוודא שמה שיש לו בית, מגיע לשם ואז את תראי איך פתאום יש לך משטחים. פנויים. זמינים. מוכנים לשימוש.
אגב, חשוב לי לציין, שלפעמים משטחים שמפוצצים בחפצים משקפים לנו שאין צורך במשטח ושכדאי להחליף אותו בפתרון אחסון.
