צלצלתי לוטרינרית מתל אביב, זו התקווה האחרונה שלנו. חצי שעה אחרי היא חזרה אליי וביקשה לראות את כל הבדיקות ושנכתוב לה את כל השתלשלות הארועים. אחרי ששלחנו לה את כל האינפורמציה היא צלצלה אלינו שוב, תוך כדי השיחה היא מיד לזהות את כל המחדלים שפגשנו בדרך על אף העובדה שבדוחות מהמרפאות היו חסרים הרבה נתונים.
היא הצביעה על הטעות של הוטרינר שמגיע עד הבית שאפילו לא שקל אותו ונתן לו טיפול לפרעושים שמתאימה למשקל של חתול רגיל ואז עוד הוסיף סטרואידים. על העובדה שכמות הנוזלים שניקזו לו בכלל לא תואמת את הדיאגנוזה של נוזלים בבית החזה ושלא באמת היה צורך בניקוז. היא אמרה שהדוח של האולטרסאונד שקיבלנו מבית החולים המהולל לא מפרט כלום על סרטן ולא על כליות אז באמת לא ברור לה איך פתאום הרופאים עכשיו מסתמכים עליו. היא אמרה לנו שאין שום סיכוי שהחתול שוקל חצי קילו ושאין סיכוי שהוא מחובר לחמצן כי תא חמצן עולה הרבה כסף ולא יכול שחיברו אותו לחמצן ולא עדכנו אותנו כי זה מנפח מאוד את החשבון. היא אמרה לנו לאסוף אותו ולהגיע אליה. היא הנחתה אותנו בדיוק מה לשאול כשאנחנו הולכים לשחרר אותו וגם לאורך כל תהליך השחרור שלו משם.
כשהגענו לבית החולים הסתבר שהיא צדקה הוא באמת לא שקל חצי קילו, הוא שקל 2.5 קילו. הוא באמת לא היה מחובר לחמצן – באף שלב! שמו אותו בתא חמצן כי הוא סבל מהיפותרמיה. אחרי ניסיון ארוך לשאול את השאלות שהיא הנחתה אותנו לשאול כדי להבין מהרופאה במשמרת מה היא חושבת שהבעיה הבנו שאין לה/ להם מושג והם פשוט נותנים לו מה שנקרא "טיפול תומך" עד שהוא ימות. אמרנו לה שאנחנו רוצים לקחת אותו, היא פערה זוג עיניים. איך יכול להיות שאנחנו מסרבים לאופציה המלבבת של המתת חסד?
הוטרינרית הנדירה הזו הקשיבה לנו, היה לה באמת אכפת מפלוצי והיא סוף סוף עשתה לנו הגיון ונתנה לנו תקווה שנבין מה קרה לחצ'פור המתוק שלנו ואולי אפילו נצליח לעזור לו. אני כותבת נדירה כי אין מספיק מילים לתאר את האהבה, המקצועיות, הנחישות וטוב הלב שיש בה. היא הדריכה אותנו לסוע לסופר-פארם הקרוב לקנות שמיכות וכריות חמות ואז לחזור לקחת אותו. באוטו הוא יילל אלינו כמו שהוא לא יילל אף פעם. פלוציק לא היה יללן… הוא היה מוציא איזה יללה רק אם דרכו לו על הזנב או משהו. הגענו אליה בתשע וחצי בלילה עם אלה ישנה במנשא. היא הסתכלה אליו ומיד אמרה שהוא מטושטש. היא מרימה את היד והיד נופלת ללא שליטה. מצלצלים לבית החולים לשאול האם נתנו לו טשטוש התשובה מצידם היא לא. מעניין מאוד… עוד שקר ועוד שקר ועוד שקר… מעניין על מה הם עוד שיקרו בבית החולים המהולל. לא תגידי איזה מרפאה זניחה ולא מוכרת.
אחרי כמה שעות של ליטופים וחיבוקים הוא יצא מהטשטוש והיא האכילה אותו עם מזרק לפה הוא לא התנגד, לא העלנו על דעתנו שאפשר להאכיל אותו ככה ונראה שגם בבית החולים המהולל לא יודעים שאפשר להאכיל חתול עם מזרק לפה, הם מגישים כפית, אם הוא לא מגיב זב"שו. יצאנו מתל אביב בשתיים בלילה, היא הציעה לקחת אותו איתה הביתה לטפל בו ולבדוק אותו. בימים שאחרי הוא היה צמוד אליה בבית, במרפאה וכל כמה שעות היא עדכנה אותנו מה שלומו, בהתחלה הוא אכל קצת, שתה מיוזמתו, עלה במשקל, הסתובב קצת, גירד קצת במתקן. אחרי יומיים הוא הפסיק להסתובב, הוא כבר לא כל כך מגיב, קשה לו ללכת…
הגענו לראות אותו אחרי שלושה ימים, הוא לא רצה לבוא אלינו, הוא לא הצליח ללכת, רק שכב תשוש על הכרית חימום. היא סיפרה לנו שבאותו בוקר היא עשתה לו בדיקה וראתה בוודאות שזה סרטן בלבלב, לא בעיה בלב ולא בכליות. נשאר "רק ניסיון אחרון של נואשים" היא אמרה "יש זריקה מסויימת שיכולה לעזור להקטין את הגידול", היא התייעצה עם עוד קולגה שאישר שיש סיכוי שזה יעזור. בשלב הזה כבר לא היה לנו מה להפסיד. היא נתנה לו את הזריקה. נפרדנו וחזרנו הביתה.
למחרת בבוקר שולה חיכתה לנו במרפסת, היא ידעה, היא באה לנחם. אחר כך הוטרינרית התקשרה לעדכן אותנו שבלילה פלוציק הקטן ירד מהמיטה התרחק קצת נשכב על הרצפה והתערפל והתערפל והתערפל עד שהוא נפטר.
לוחם צדק פלוציק, איזה חתול זך, הוא נפטר בדיוק ביום שבו גילינו בוודאות שמה שיש לו זה סרטן. הוא חיכה עד שנגלה את האמת ונחשוף את כל השקרים, ההונאה וההתעללות שהעבירו אותו ואותנו. נסענו לתל אביב אספנו אותו וקברנו אותו ביער מתחת לעץ הכי יפה שם הוא יוכל לנוח על משכבו בשלום, בדיוק כמו שמגיע ללוחם צדק. אני יודעת שאנחנו לא הראשונים ולא האחרונים שמתמודדים עם המערכת הפרוצה הזו אבל לנו ניתנה ההזדמנות החד פעמית לשמוע את כל השקרים ולגלות את האמת. אם היינו נכנעים ללחץ להמית אותו, אם הלקוחה המופלאה והמרגשת שלי (כן את מופלאה, תשלימי עם זה…) לא הייתה יוצרת איתי קשר, אם המלאכית הנדירה מתל אביב לא הייתה מסכימה לקבל אותנו ולטפל בפלוציק לא היינו מגלים את האמת.
אני מקווה ואני בטוחה שגם פלוציק מקווה שהסיפור שלו יצליח לעזור לחתולים, כלבים ובעליהם שלא מצליחים לעקוב אחרי המערבולת הזו שהמומחים מכניסים אותם אליה, התקציבים שנשפכים ללא הכר והחיים שנקטעים לפעמים גם במצב שאפשר עוד לטפל. מי שרוצה את השם של הוטרינרית הנדירה מתל אביב שעטפה את פלוציק בחום, באהבה וברוך כמו שמגיע לו עד שהוא נפטר מוזמן לכתוב לי ואשמח להמליץ. הלוואי שהיינו מגיעים אליה לפני כשעוד היה מה לעשות. אם יש משהו אחד שמשמח אותנו בכל הסיטואציה האיומה הזו זה שהוא לא נפטר בכלוב קר, ציני, אכזרי ומתייפייף.
חצ'פורפור אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך כל הזמן.
