בתחילת פגישת הארגון שלנו דנה (שם בדוי) סיפרה לי שהבית שלה סובל מפזרת ממארת, אבל אחרי סיור בית קצר וכמה דקות שיחה כבר נפל לי האסימון והבנתי איפה מתחבאת הבעיה האמיתית. היה לי ברור שאין טעם לדבר על מיון, ארגון, סדר ולזרוק חפצים, ידעתי שיש בעיה יותר עמוקה.
דנה סיפרה לי שהדבר שהכי כואב לה, זה שבני הבית לא מבלים יותר ביחד בסלון. הבנתי שיש משהו מעבר לפזרת שמונע מהמשפחה לבלות יחד בסלון.
אז שאלתי אותה על הסלון, מה הבעיה בסלון? ״הסלון לא מושך אף אחד מבני הבית, אנחנו לא יושבים בו בכלל… הוא משעמם, אין בו שום דבר שבא לי לגשת אליו, הוא לא משרת אותי בשום צורה״. היא הראתה לי את הסלון שלהם, היו בו ספות עץ איכותיות שהיא קיבלה בירושה ושולחן סלון, שהונח בצד בגלל שבעלה מעביר אימונים בסלון. לפניהם הצטברו מלא ערימות של בגדים וחפצים של כל בני הבית. דנה המשיכה ואמרה שהיא זוכרת שהיתה פעם אחת כשהילדים היו קטנים שהסלון היה הכי המקום אטרקטיבי בבית משום מה לא היה להם ריהוט בסלון בכלל אז היא פתחה מחצלת ים ענקית וזה היה להם הכי כיף אבל זה לא נשאר ככה כי היא לא חשבה שאפשר לארח ככה אנשים.
זו בעיה שאני רואה הרבה פעמים. כשהבית שלנו חולה בפזרת מאוד מפתה לחשוב שהבעיה היא שיש יותר מדי חפצים וצריך לזרוק, או שהילדים מפזרים הכל כל הזמן, שבעלך לא עזור מספיק לסדר וכמובן תמיד אפשר להאשים את עצמך שאת לא בסדר כי את כזאת בלגניסטית. אבל האמת היא שהפזרת נמצאת קודם כל אצלנו בראש. היא מתחילה כשאנחנו חושבות שבית אמור להיראות באופן מסויים ובמקום לעשות את מה שאנחנו באמת רוצות, אנחנו מנסות להתאים את עצמנו לאידיאל שבכלל לא מתאים לנו.
אבל!!! הבית שלנו זה המקום שלנו! זה המקום שאמור לראות אותנו ולהכיל אותנו, לשקף את האידיאלים שלנו ולא אידיאלים חיצוניים.
כי אם לא תרגישי בנוח בבית שלך, איפה תרגישי נוח??
כולנו יודעות שסלון חייב להכיל ספה, כורסאות וטלויזיה, נכון? אז זהו שלא! אם זה לא משרת אותך אז תעיפי.
אז החלטתי לאמת את דנה אם השאלה הכואבת ושאלתי אותה:
״את בכלל רוצה סלון?״
לקח לה רגע לעכל את השאלה ואז נפל האסימון:
״אני לא רוצה סלון!״
״מעולה! אז מה את רוצה?״ שאלתי
״אני רוצה להעיף הכל החוצה!
אני רוצה לפתוח מחצלת ושנוכל להתאמן שם,
לעשות יצירה או סתם לשכב ולהסתכל על התקרה״
ואז פתאום, אחרי שדנה הבינה מה היא באמת רוצה מהסלון שלה, הערימות כבר לא הפריעו לה, לא הייתה לה בעיית מוטיבציה למיין ולזרוק. העיניים שלה נדלקו והיא התחילה לחלום על הסלון שהיא הולכת ליצור לעצמה. כל עוד היה לה בבית סלון שהיא לא אהבה, היא הייתה צריכה את הפזרת ואת הערימות הגדולות, בשביל שיסתירו לה אותו. בשביל שהיא לא תצטרך לראות אותו ולהתמודד עם העובדה שהסלון שיש לה בבית זה לא החדר שהיא באמת רוצה.
במקום להכריח את עצמך לעשות את מה שאת לא אוהבת, לרדוף אחרי הבלגן והחפצים, את יכולה לחפש קודם כל את מקור הפזרת, אולי היא בכלל בראש שלך? אולי היא בכלל נגרמת ממה שאת רוצה אבל לא מרשה לעצמך להגיד אפילו.
אם נמאס לך מהפזרת בבית שלך, ואת רוצה שיחד נטפל בה, את מוזמנת ללחוץ כאן, להשאיר פרטים ונחזור אלייך לתיאום פגישה.
