איך מגדלים ילדים להיות מאושרים?

השבוע בבלוג החלטתי לראיין מישהי שאני עוקבת אחריה כבר תקופה.
תכירו את שני שביט שבמשך כמה שנים טובות חיה על קו ישראל-דנמרק.
יש לשני שליחות אמיתית והיא נוסעת הלוך ושוב בשביל ללמוד לחקור ולהביא לארץ את בשורת החינוך הדני.

אני מאוד מתחברת לתכנים שהיא מביאה ומרגישה שהם מתכתבים עם הגישה שלי לארגון הבית. אז רציתי לשמוע ישירות משני על הדרך הדנית לחינוך ומשפחה.

דבר ראשון, אני חייבת להבין – איך הגעת בכלל לחינוך הדני? 

האמת היא שאני חצי דנית בעצמי, אמא שלי עלתה לארץ מדנמרק בגיל 15. אז למעשה החינוך הדני הוא משהו שנחשפתי אליו מאז שנולדתי. אחרי הצבא, כדי לשמור על האזרחות הדנית שלי הייתי צריכה לעבור לגור שנה בדנמרק. אז הבנתי שכל מיני דברים שנראו לי מוזרים בתקופת הילדות ולא ראיתי בבתים אחרים פתאום הפכו להגיוניים.  גישת החינוך הדני היא לא תורה מנוסחת בכתב. הם פשוט רובם מתנהלים בצורה מסויימת ונראה שיש משהו שעובד להם. מחקרים מראים שהדנים זה העם הכי מאושר בעולם, כנראה שיש לזה סיבה. אני החלטתי לנסות ולחקור מה בעצם הם עושים ולנסח את זה בשביל שנוכל ללמוד מהם ולהשתמש בכלים שלהם גם כאן אצלנו בארץ.

את משקיעה המון זמן ומשאבים בנושא. טסה כמה פעמים בשנה לדנמרק ומנהלת קבוצה עם יותר מ-10K חברים בפייסבוק, למה בעצם את עושה את כל זה?

המטרה שלי היא לקדם שינוי משמעותי בחינוך. חינוך זה אחד הדברים הכי חשובים שיש – זה מה שבונה את האנשים ואת המדינה. חינוך זה דבר בסיסי ולכל ילד מגיע לקבל חינוך איכותי ללא קשר למיקומו הגיאוגרפי או מצבם הסוציו-אקונומי של הוריו.

יש בארץ מסגרות חינוך מעולות ויש אנשי חינוך מדהימים, אבל זה לצערי המיעוט, לכן אני פועלת כדי לשנות את המצב. לעבוד עם ילדים זו עבודה לא קלה בכלל. לכל מילה שאנחנו אומרים לילדים יש השפעה עליהם, צריך להיות מאוד מודעים לזה. יש היום בעיה עמוקה וחמורה בגנים ולמרבה המזל זה מתחיל לצוף החוצה ויש הרבה הבנה ורצון בשינוי מערכתי. במקום לחכות למערכת שתשנה, אנחנו יכולים להתחיל את השינוי בעצמנו וזה בעצם מה שאני שואפת לעשות.

מה בעינייך הבעיה בחינוך בארץ?

יש מקומות רבים בארץ שגישת החינוך שם היא כוחנית, שאני מקווה שנצליח יום אחד להיפרד ממנה. היא יוצאת מנקודת הנחה שאם הילד לא יקבל תגובה שלילית הוא לא ילמד. אז לדוגמה אם הילד לא הכין שיעורי בית, צריך להעניש אותו. מה שבפועל קורה זה שהילד לומד שהוא צריך לדעת להתגונן. זה לא מה שרצינו שהוא ילמד. החינוך בארץ עסוק כל הזמן בלגרום לילד לעשות משהו, בלהציב גבולות, בלמצוא פתרונות, זה התעסקות תמידית בכיבוי שריפות. ההסתכלות כאן היא מאוד נקודתית, הילד עשה משהו לא בסדר והוא צריך לקבל תגובה הולמת לכך.

בארץ שמים המון דגש על קוגניציה – מספרים ואותיות. למה צריך ללמוד את הדברים האלה בגיל הגן? נכון שיותר קל למדוד את זה, אבל בפועל מה שבודקים כשהילד עולה לכיתה א׳ זה את הכישורים החברתיים שלו אז למה לא מלמדים את זה בגן? מה יותר כואב ילד שלא יודע לספור עד 5 או ילד דחוי חברתית? האדם המאושר יותר הוא לא זה שקיבל 100 בכל המקצועות אלא זה שיש לו מיומנות רגשית וחברתית גבוהה. 

מה שונה בגישת החינוך הדני? 

בגישה הדנית ההסתכלות היא רחבה יותר. לדוגמא – אם ילד לא מכין שיעורי בית אז לוקחים בחשבון שיש שם משהו תשתיתי רחב יותר שגורם לבעיה הנקודתית הזו. האחריות של מערכת החינוך היא ליצור תשתית שתיתן מענה לצרכים ברמה רחבה. כשיש תשתית כזאת אז לא נוצרות בעיות נקודתיות וגם אם כן אז ממש פשוט להתמודד איתן. 

יש סט ערכים שמושרשים עמוק בגישת החינוך הדני. כל ערך הוא עולם ומלואו. לדוגמא עצמאות. זה אחד הערכים שאני גדלתי עליהם. עוד ערך חשוב הוא תחושת הבטחון, זה משהו מאוד ייחודי לדנמרק. ממש מרגישים שהילדים מסתובבים שם בתחושה שהם בטוחים ומוגנים ושהאנשים שבסביבתם באמת רוצים בטובתם ברמה רגשית וחברתית. הם מרגישים שאוהבים אותם, וזה יוצר אצלם שקט נפשי.

תחושת ביטחון כזו, לא יכולה להיווצר אצל ילד שנמצא במערכת חינוך כמו בארץ. זו מערכת שבנויה על איומים והילד כל הזמן חשוף לעונשים אם הוא יתנהג לא בסדר, זה מנוגד ליצירת תחושת ביטחון. אני הרבה פעמים גם רואה המון תככים בתוך הצוות בגנים. הילדים מושפעים מהמתחים האלו גם אם זה לא מופנה אליהם.

לפי הגישה הדנית הילד אהוב מעצם היותו בעולם הזה. מאוד חשוב להם לשמור על הערך העצמי של הילד. לעומת זא כשאנחנו צועקים ומענישים, משהו נשבר בערך העצמי של הילד והוא יכול להיפגע לכל החיים אנחנו בעצם מעבירים את המסר ״אתה אהוב רק כשאתה מתאים את עצמך אליי״. ההורים והמחנכים בארץ מפחדים לא להיות סמכות וחושבים שמשיגים סמכות דרך כוח, בפועל זה פוגע באהבה העצמית בערך של הילד. בלי אהבה עצמית אנחנו לא מגיעים רחוק. ילדים כשהם קטנים מנסים להילחם על עצמם. אנחנו חושבים שהם מנסים להילחם בנו. זה לא מדויק, הם נלחמים על עצמם אבל בגיל מסוים הם נכנעים מתייאשים ומוותרים ואז בתור בוגרים הם מוציאים הרבה זמן וכסף על טיפול ולא תמיד זה עוזר. 

איך אפשר ליישם את ערכי החינוך הדני בבית?

קודם כל אפשר להתחיל בלהאמין שהילדים שלנו הם בעלי יכולות גבוהות ולספק להם את התנאים בשביל לממש אותם. קחי למשל את כסא האוכל לפעוטות – סטוקי, זה כסא אוכל שבו יש שלבים שמאפשרים לילד לעלות על הכסא בעצמו. הכסא הזה מודולרי ואפשר להתאים את השלבים לגובה  של הילד כך שהוא יוכל להגיע עם הרגליים לשלב התחתון זה בעצם מדמה רצפה ומאפשר לילד להתרכז ולהיות יותר רגוע. עוד דוגמא, היא המגדל למידה שמאפשרת לשלב את הילד בעשייה במטבח. יצרנו לו תנאים בטוחים שיאפשרו לו להצטרף ולעזור לנו. 

כשאנחנו מעירים לילד בבית כדאי לזכור שהמוח של ילדים עובד אחרת משלנו. לילדים יש חשיבה קונקרטית ולא מופשטת. אנחנו מאוד עסוקים בלהגיד להם מה לא לעשות. אנחנו גם יוצאים מנקודת הנחה שאם אמרנו אז זה צריך להספיק. זה לא מספיק, צריך להסביר מה כן לעשות ולעשות את זה יחד איתם. זאת אומרת, שבמקום להגיד לילד לא לקפוץ על הספה, אנחנו צריכים להגיד לו ״אנחנו לא קופצים על הספה״, לקחת לו את היד ולקחת אותו לשחק.

בתור הורים, אנחנו מוציאים הרבה אנרגיה כדי לספק לילדים שלנו את הצרכים הפיזיולוגיים שלהם. חשוב מאוד לזכור שיש להם גם צרכים רגשיים. אנחנו רוצים לפתח מיומנויות ויכולות רגשיות ודווקא את זה לא לומדים או בבית הספר. ברגע שאנחנו כהורים נשקיע במערכת היחסים שלנו עם הילד זה ישפיע לטובה על ההתפתחות שלו.

זה באמת נשמע שיש לנו הרבה מה ללמוד מגישת החינוך הדני, יש משהו נוסף שחשוב שנדע לסיום?

תחום החינוך זה תחום רגיש שנוגע לכולנו. אין הורה שלא היה רוצה לספק לילד שלו חינוך איכותי. ויש הרבה אנשי חינוך שהיו רוצים לתת את החינוך הכי טוב שהם יכולים לילדים שנמצאים תחת חסותם. אני מאמינה שלא צריך לחכות לאף אחד בשביל לעשות את השינוי הזה. כמובן שזה יכול היה מאוד להקל אם התנאים החיצוניים היו מותאמים לחינוך שאנחנו רוצים לראות להנכיח בארץ. אבל כרגע זה לא המצב וכנראה שזה גם לא יקרה בזמן הקרוב ולכן אני באופן אישי מאמינה שהשינוי יכול לבוא בעזרת כל אחד ואחת מאיתנו. מדובר בהחלטה שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות, לאמץ גישת חינוך מיטיבה לחיים הפרטיים שלנו ולהפיץ אותה לאנשים שבסביבתנו. אנחנו צריכים לשאוף לסטנדרטים חינוכיים איכותיים ולא רק לשאוף אליהם אלא דם לדרוש אותם מהמערכת. ברגע שתהיה דרישה מסיבית למערכת לא תהיה ברירה אלא להתאים את עצמה. אפשר לראות את זה בהקשר של תזונה בגנים הפרטיים. ברגע שההורים דרשו תזונה בריאה ואיכותית הגנים התאימו את עצמם, לא הייתה להם ברירה אחרת. גם בהקשר של לידה פתאום יש מחלקות של אפס הפרדה וחדרי לידה טבעית וזה בא מתוך דרישה של הציבורי. יש לנו כוח אדיר אנחנו רק צריכים להתאחד ולהשתמש בו. 

רוצה לשמוע עוד? הצטרפי לקבוצת הפייסבוק של שני החינוך הדני – הסודות לגידול ילדים מאושרים.